<h1>תניא רבתי סימן ל"ו</h1>
<h2>דף כד.</h2>
המתפלל צריך לו להזכיר על הנסים בתפלה בהודאה. ואם לא אמר אין מחזירין אותו. וכן בברכת המזון בהודאה. ואם לא אמר אין מחזירין אותו. מצאתי בשם הר' שמחה ז"ל, רבי רגיל לומר דכל היכא דאמרינן צריך להזכיר מעין המאורע ואם לא אמר אין מחזירין אותו. כגון יעלה ויבא בתפלת ערבית דראש חדש, וכגון עננו ועל הנסים. דמוכח בתוספתא דברכות [פ"ג מי"ד] כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים אם לא אמר אין מחזירין אותו. לאו דוקא היכא דגמר תפלתו הוא דאין מחזירין אותו. אלא אפילו נזכר בתוך תפלתו אינו חוזר. ואפילו לא התחיל בברכה שלאחריה אלא סיים ברכת עבודה ולא אמר יעלה ויבא. או סיים ברכת הודאה ולא פתח בשים שלום ולא אמר על הנסים אינו חוזר לראש. דכיון שאין מחזירין סברא הוא שהיא ברכה לבטלה. ובין יחיד בין צבור דינם שוה. ובמוסף ראש חדש וחנוכה. כמו כן צריך להזכיר על הנסים. דיום הוא שנתחייב בארבע תפלות.
